מערכת הבריאות בישראל- מחשבות מזווית קצת אחרת

פרופ' משה סלעי- מנהל החטיבה האורתופדית איכילוב וחבר הנהלת האגודה הישראלית לרפואה ומשפט

ביום העצמאות האחרון הופיע מוסף רחב בעיתון גלובס שכותרתו: "איך להציל את מערכת הבריאות בישראל?". המוסף שכלל עשרות עמודים הכיל מאמרים רבים של "מביני דבר" במערכת הבריאות: מנהלנים, כלכלנים, ועוד שלל מומחים שהרבו בתיאוריות והסברים מדוע המצב במערכת הבריאות כ"כ קשה ורע.

אז בואו נתחיל מהשורה התחתונה: המצב לא כ"כ רע, המערכת לא קורסת, איש עוד לא הושלך החוצה מפתחו של איזשהו חדר מיון באף בית חולים בארץ. מאף נזקק, כולל פליטים וחסרי כל ביטוח רפואי שהוא לא נמנע טיפול רפואי חיוני. ישראל, למרות כל "הקיטורים" עדיין מהמובילות בעולם בתוחלת חיים, בשיעור הנמוך של תמותת ילודים, ובזמינות טיפול רפואי נדרש, ועוד הישגים שמדינות רבות ונאורות מתקנאות בהם.

אבל, זה לא אומר שהכול מושלם , שאין צורך דחוף לעצור, ולעשות חושבים איך אפשר/צריך לשפר עוד את המערכת כך שתהיה לא רק טובה אלא גם שוויונית לכל אזרחיה באשר הם.

וכבר בשלב זה, אני מבקש לנטוע רעיון לחשיבה להמשך הקריאה. נראה לי כי הזכות לרפואה שוויונית ואיכותית חייב להתווסף כעוד אחד הרכיבים הבסיסיים של חוק יסוד כבוד האדם, חירות, ובריאותו. וכשנעשה ונטמיע זאת, צורת החשיבה, וכנגזרת ממנה אופן הביצוע והיישום, ישתנו בהתאם.

באותו מוסף, כמו גם בפרסומים וההצהרות השונות של מנהלי "ומומחי" מערכת הבריאות עוברות כחוט השני מילים כמו: לקוח- במקום מטופל, תפוקות- במקום טיפולים, ייעול- במקום טיפול, מאזנים, תשומות, ועוד שלל מילים כלכליות למכביר.

אך מכל אלו נעדרים ביטויים כל כך חיוניים וחסרים שהם הבסיס לרפואה, שאינו מקצוע ככל המקצועות, אלא אורח חיים לכל העוסק בו והנזקק לו. מילים כמו, חמלה, טיפול, חינוך רפואי, חינוך לאהבת האדם, כבוד האדם ובריאותו, ועוד ביטויים נלווים דומים אשר נמחקו כנראה כבר מלקסיקון המילים של רוב מנהלי מערכות הבריאות.

לדעתי הסיבה המרכזית לכך היא: הרוב המוחלט ביותר, כמעט לאמור כול המנהלים במערכת הבריאות בארץ, במשרד הבריאות, ובתי החולים לא! ניהלו מימיהם מחלקה בבית חולים. הם מעולם לא חוו ממקור ראשון, ותוך נשיאה באחריות, את הלחצים שהם מפעילים עלינו כמנהלים (ואני מנהל מחלקה/חטיבה כבר 17 שנים) לשפר "תפוקות/ביצועים, לחסוך בהוצאות, לקצר ימי אשפוז, לעמוד ביעדי האקרדיטציה, לשפר את שביעות רצון "הלקוחות", ועוד שלל מטלות שהם משיתים עלינו המנהלים בשטח .(בלי מירכאות!).

הם לא מתמודדים עם מטופלים ומשפחותיהם מתוסכלים מקשיי המערכת המוציאים את כל תסכוליהם בין אם מילולית ובין אם פיזית עלינו, "החיילים" והמפקדים בשטח.

לא זו בלבד, אנו כמנהלים ורופאים בשטח אחראים על חינוך דור העתיד וההמשך של הרופאים לעתיד. הם המנהלים לא חוו מעולם את כובד האחריות שלנו כמנהלי מחלקות אשר ישובים מולם רופאים צעירים ואיכותיים, ואומרים לך (בלי פרפראזות): " אני מפקיד (ויש האומרים בציניות , "מפקיר" ) את חיי בידיך , ומבקש ממך כי תלמד אותי להיות אורתופד, כירורג, פנימאי, רופא משפחה , או כל תחום אחר, הכי טוב שאפשר". ואתה, אנחנו כמנהלים, חיים יום יום את כובד האחריות הזה המוטל על כתפינו לעמוד במטלה הזו בצבת ההנחיות והמטלות המושתים עלינו.

אם ניקח לדוגמא מערכת היררכית דומה, צה"ל: לא יעלה על הדעת כי מפקד בכיר, חטיבה, אוגדה, פיקוד, לא יהיה קודם לכן חייל, ומפקד זוטר, אשר חווה על בשרו את כל המטלות, שהוא מעביר כיום לפקודיו, ומכיר את משמעויותיהן בשטח.

אבל במערכת הבריאות זה לא קורה. המנהלים חלקם אף ללא מומחיות אלא במנהל רפואי, וחלקם עשו אי פעם התמחות, ועברו ישר למסלול ניהולי בכיר בלי להכיר את השטח אותו הם אמורים לנהל.

אין להתכחש ולהתעלם מהצרכים הכלכליים הנדרשים במערכת, אך יש לקבלם בפרופורציות המתאימות, והראויות על מנת לשמור על כבוד האדם ובריאותו.

אין לי ספק, כי מערכת הבריאות, ובעקבות זאת הנזקקים / מטופלים, יכולה אך להרוויח מהחלת חובת הטיפול הרפואי האיכותי והשוויוני במסגרת חוק. לא רק במסגרת חוק הבריאות הממלכתי, אלא , ובעיקר, מתוקף חוק יסוד כבוד האדם כחירותו, ובריאותו.