‏לחץ נפשי ומחלות נאורולוגיות

פרופ׳ עמוס קורצ׳ין  

ביה״ס לרפואה על שם סאקלר

אוניברסיטת תל אביב

 

לחץ (stress)  הינו תגובה נורמלית אשר התפתחה במהלך ההתקדמות הפילוגנטית ותפקידה לשפר את תגובות הגוף למצבים  שונים הדורשים ערנות מוגברת או הפעלה גופנית נמרצת במיוחד.

 

במצב של לחץ מפריש הגוף הורמונים כגון קורטיקוסטרואידים המשוחררים מיותרת הכליה וגם אדרנלין ונוראדרנלין אשר משמשים כמוליכים של מערכת התגובה הסימפתטית. (זו אותה מערכת עצבית אשר אחראית בין השאר לתגובה למצבי לחץ). הורמונים אלה פועלים בצורות שונות על כל האברים. למרות שהתגובה  ‏הסימפתטית אמורה לשפר את תפקוד הגוף, כולנו מודעים לתופעות לוואי מטרידות כגון דפיקות לב או הרגשה יובש בפה בעת שאנחנו נדרשים לפעולה מאתגרת כגון הופעה בהרצאה ‏או כאשר אנו עומדים בפני שופט. ואכן, הפעלת יתר של המערכת הזו עלולה גם להביא לנזק ואפילו למחלות נאורולוגיות, אשר נמנה להלן אחדות מהן.

נדון תחילה במקרה של שבץ מח, וכוונתנו לשבץ איסכמי, הנגרם על ידי סתימת כלי דם, בניגוד לדימום. מקובל כי לחץ נפשי יכול  להוות סיבה לאוטם בשריר הלב. נושא זה עלה לדיון מספר פעמים בבתי המשפט וכיום כמעט אין על כך מחלוקת. אמנם, נותרות בעיות לא מעטות. אחת קשורה לפרק הזמן בין הופעת  המתח לבין התגובה הגופנית. ברור שככל שמתארך פרק הזמן, כך קשה יותר לקבוע קיומו של קשר סיבתי. ‏יתר על כן השאלה העומדת לדיון לעיתים קרובות היא עד ‏כמה מצב הלחץ היה חזק. זו שאלה אשר התשובה עליה קשה, כי ברור שאנשים שונים הינם בעלי סף שונה לגורמים לוחצים. בהרבה מקרים נשענת המערכת על דיווח החולה המספר עד כמה היה לחוץ. בכל מקרה, בדרך כלל אין מידע על מידת הלחץ עצמו, דהיינו עד כמה הוא השפיע (מעבר לגרימת האוטם). שאלה שלישית הנשאלת  היא מהי השפעתה לחץ לעומת גורמים אחרים שיכלו להביא לאותה תופעה, כגון שבץ ‏. מקובל בביטוח לאומי למשל כי ההשפעה של הלחץ צריכה להיות גדולה ביחס להשפעתם של גורמים אחרים שיכלו להביא לשבץ, כגון יתר לחץ דם או טרשת עורקים. כאן אנו עומדים בפני דילמה משום שמאידך ניתן ‏לטעון כי דווקא אותם אנשים שיש להם גורמי סיכון אחרים לשבץ, יהיו אלה שיגיבו ללחץ יותר מאנשים שאין להם גורמי סיכון אלה, כפי שמקובל בתור עקרון הגולגולת הדקה. בעיה נוספת הקשורה לתופעות כגון שבץ היא מה דינו של לחץ נפשי מתמשך לעומת לחץ נפשי חריף. לדוגמא אם אדם פיתח שבץ בסמיכות זמן קרובה להודעה פתאומית על פיטוריו יהיה קל יחסית להוכיח קשר סיבתי. מאידך אם אדם נמצא בתנאי עבודה שגורמים לו ללחץ ‏מתמשך, כי אז הרבה יותר קשה להוכיח קשר סיבתי וזאת למרות שמבחינת ביולוגית בהחלט סביר להניח כי יש קשר כזה.

כל זאת לגבי אוטם בשריר הלב. לענייננו, יש לזכור ‏כי המנגנונים אשר מביאים לאוטם בשריר הלב, דהיינו  סתימת אחד העורקים המזינים, דומה מאוד למנגנון האחראי להופעה של אוטם במוח (שבץ מוח) למרות זאת המערכת המשפטית איננה מקבלת בקלות את הטענה ‏ששבץ מוח  נגרם על ידי מצב של מתח נפשי, וכל מקרה כזה מחייב דיון מחודש בשאלה.

שאלה מעניינת אחרת נוגעת לאפילפסיה אשר פרצה בתנאי לחץ, כגון במהלך השירות הצבאי. אפילפסיה פורצת לראשונה לעיתים קרובות בגיל  בגרות מוקדמת ולכן גם בגיל הצבא היא יכולה להופיע. לכן, חסך שינה יכול להיות הגורם להתקף הראשון. יש גורמים רבים בשירות הצבאי אשר יכולים להביא לכך שהחייל לא יישן כדי צורכו אולם אחד מהם הוא לחץ נפשי.  ולכן כאשר התקף אפילפטי מופיע בצבא בקשר זמנים צפוף לחסך שינה כי אז קל לקבוע ‏קשר סיבתי בין חסך השינה לבין ההתקף האפילפטי. ‏במצבים כאלה הצבא ישחרר בדרך כלל את החייל מהשירות מבלי לקבוע נכות נאורולוגית. ‏יש לזכור כי התקף יחיד אינו מאפשר קביעת אבחנה שלאפילפסיה. לשם קביעה כזו נדרשים התקפים נוספים.  לכן מעדיף הצבא לשחרר את החיל משירות צבאי מבלי לקבוע אבחנה של אפילפסיה ומבלי להתחייב לנכות כלשהי‏. אולם עם יופיעו התקפים נוספים לאחר השחרור יכולה לעלות הטענה כי ההתקף הראשון אשר קרה במהלך השירות היה זה שהחל תהליך אשר ‏הביא בהמשך להתקפים הנוספים. זו בעיה אשר חוקרים בתחום האפילפסיה חלוקים לגביה, ואם כי מרבית החוקרים סבורים כי בדרך כלל  אין קשר ‏סיבתי בין התקף הראשון להתקפים האחרים אשר היו מופיעים ממילא, יש כאלה אשר סבורים כי במצבים מסוימים יש אפשרות שההתקף הראשון הוא זה שגרם לפריצת המחלה ובלעדיו יתכן והיא כלל לא הייתה פורצת.

‏דוגמה שלישית היא טרשת נפוצה (multiple sclerosis) אשר הינה מחלה אשר אף היא מתחילה לעיתים קרובות לתת את סימניה בגיל הבגרות המוקדמת, דהיינו בהקבלה לשירות הצבאי . ‏בצבא האמריקאי החוק הוא שאדם אשר חולה בטרשת נפוצה ‏במהלך שירותו הצבאי רואים אותו כאילו מחלתו נגרמה עקב השירות. צה״ל פחות מתירני מבחינה זו ואיננו מקבל אוטומטית את הקשר בין קיום או פריצת המחלה בעת השירות לבין השירות.  אולם תנאים מסוימים ובעיקר לחץ נפשי יכולים להביא לפריצת טרשת נפוצה בכל גיל, ולכן אם תנאי השירות היו כרוכים בלחץ נפשי מוגבר ייתכן שניתן יהיה לטעון כי תנאי השירות היו אלה אשר גרמו או תרמו לפרוץ המחלה. כל מקרה כזה יצטרך להיבדק לגופו מבחינת תנאי השירות.

ולבסוף, נזכיר את מחלת אלצהיימר, אשר הנה מחלה שכיחה מאד בגיל קשיש. למחלת אלצהיימר גורמים רבים, כגון יתר לחץ דם, עישון ועוד. לאחרונה מתברר כי בין הגורמים הללו נמצא גם לחץ נפשי. גם כאן, לא מדובר בלחץ כגורם יחיד, והוא פועל במסגרת מצב בריאותו הכללי של החולה.

כפי שעולה מכל האמור לעיל, לחץ נפשי יכול להחמיר מחלות נאורולוגיות שונות ואף לגרום לפרוץ מחלות אלו. בכל מקרה יש לשקול את חומרת הלחץ הנפשי על אותו אדם וזאת על רקע מצבו הרפואי הכללי, וכן את משך הלחץ. רק אז ניתן יהיה להעריך עד כמה היה הלחץ הנפשי משמעותי במקרה זה, ואיזה השלכות נוספות יש ללחץ.

סימוכין:

Select item 26468406 [ ]1.

Doctor, did stress cause my stroke?

Majersik JJ.

Neurology. 2015 Nov 10;85(19):1640-1. 

Select item 26468409 [ ]2.

Association between job strain and risk of incident stroke: A meta-analysis.

Huang Y, Xu S, Hua J, Zhu D, Liu C, Hu Y, Liu T, Xu D.

Neurology. 2015 Nov 10;85(19):1648-54.  

Select item 26563170 [ ]3.

Evidence of perceived psychosocial stress as a risk factor for stroke in adults: a meta-analysis.

Booth J, Connelly L, Lawrence M, Chalmers C, Joice S, Becker C, Dougall N.

BMC Neurol. 2015 Nov 12;15:

Select item 26933239 [ ]4.

Stress and epilepsy: fact or fiction, and what can we do about it?

Galtrey CM, Mula M, Cock HR.

Pract Neurol. 2016 Aug;16(4):270-8. 

Select item 24610940 [ ]5.

Major stressful life events in adulthood and risk of multiple sclerosis.

Nielsen NM, Bager P, Simonsen J, Hviid A, Stenager E, Brønnum-Hansen H, Koch-Henriksen N, Frisch M.

J Neurol Neurosurg Psychiatry. 2014 Oct;85(10):1103-8. 

כתיבת תגובה

סגירת תפריט